וזה השפיע על מהלך הבחירות.
למרות זאת, התברר שזיוגנוב יהיה השלישי. אבל במי הוא צריך לתמוך בסיבוב השני? עם ילצין, העימות הלך רחוק מדי. ולמרות שז'ירינובסקי אינו קומוניסט, הוא שמאלני, ולא אנטי-קומוניסט. והוא מבטיח תיקים לקומוניסטים.
והברבור קשור בלשון וטיפש, ולא נפתר. אז הבחירות נערכו לפי תרחיש אחר. ז'ירינובסקי קיבל יותר קולות בסיבוב הראשון מאשר ילצין, ובשני קיבל את תמיכתו של זיוגנוב. ובעקבות זאת, ילצין העיף את הסיבוב השני בפער עצום. יתרה מכך, בסיבוב השני התקבלו פחות קולות לילצין מאשר בראשון. ולדימיר ז'ירינובסקי הפך לנשיא החדש של רוסיה. וזה התברר כניצחון עבור ולדימיר וולפוביץ'.
עם זאת, בניגוד לציפיות, מהלך רוסיה לא השתנה הרבה. ז'ירינובסקי לא החמיר את היחסים עם המערב. הוא המשיך בתיקונים קלים ברפורמות הקודמות. ואפילו הקומוניסטים בממשלה לא הפריעו לו בזה יותר מדי.
אבל זה נכון שמשהו השתנה. הייתה עוד מיליציה, ששמה שונה למשטרה, ומאבק קשה יותר בפשע.
בסופו של דבר, בשנת 1999, החמושים פתחו בפלישה לדאגסטן, וז'ירינובסקי נאלץ להתחיל במלחמת הקווקז. למרות שהוא לא רצה.
גם עם יוגוסלביה היה זה ז'ירינובסקי ששכנע את מילושביץ' לא להביא את העניינים עד כדי הפצצה, אלא לקבל את תנאי המערב.
הכלכלה החלה, אם כי צמיחה ביישנית, ומחיר הנפט החל לעלות.
המלחמה בצ'צ'ניה הייתה הזדמנות להעלות את הרייטינג שלך ולהיבחר מחדש לכהונה שנייה. לא רק זה, ולדימיר ז'ירינובסקי גם הכין משאל עם המבטל את מגבלת שתי הקדנציות. וזו הייתה התוכנית שלו לשלטון אוטוריטרי. והמלחמה נגד צ'צ'ניה התנהלה באכזריות. יתרה מכך, היו פיגועים במוסקבה ובוולגודונסק. מה שניצל ז'ירינובסקי בתבונה ובציניות.
בתנאי המלחמה היה קל יותר להיבחר לקדנציה שנייה, והיא עברה כבר מהסיבוב הראשון. ובמשאל העם בוטלו שתי קדנציות, והותירו את ז'ירינובסקי ללא הגבלות. ככה זה קרה.
בבלארוס ב-1999 הסתיימו גם חמש השנים הראשונות של ויאצ'סלב קביץ' . במשק המצב לא היה טוב במיוחד, אך החלה צמיחה ביישנית. בנוסף משאבי תעמולה ומינהל. וללוקשנקה לא הורשה להתמודד שוב לבחירות - תמיד יש על מה להתלונן.
וקביץ ' נבחר מחדש, אם כי בקושי. ושוב זנון פוזניאק היה נגדו בסיבוב השני. קביץ' לא אסף אחוזים כמו לוקשנקה בהיסטוריה האמיתית . אבל הוא החזיק בכוחו בחוזקה. בבלארוס אומצה חוקה חדשה וסמכותנית יותר בשנת 2000, ותנאיו של הנשיא קביץ' אופסו לאפס .
ז'ירינובסקי כבש את צ'צ'ניה, אך רוסיה נאלצה לנהל מלחמה ממושכת עם הפרטיזנים שם.
הבעיה הייתה שהצ'צ'נים כבר היו רגילים לעצמאות דה-פקטו. גם חיילים רוסים ספגו אבדות קשות במהלך ההתקפה על גרוזני. נכון, ז'ירינובסקי שלט בתקשורת והצליח להימנע מירידה ברייטינג וסנטימנט אנטי-מלחמתי המוני. וזה היה גם יתרון של שלטונו.
עליית מחירי הנפט והגז, ההתאוששות הכלכלית בכלל, חיזקה את כוחו של הדיקטטור. הוא לא האריך את כהונתו, אך זכה בקביעות בבחירות לנשיאות. שהתרחש בשנה אחת עם האמריקאים. אבל ללא הגבלת שתי קדנציות. מדיניות החוץ של ז'ירינובסקי הייתה זהירה. הוא לא היה היטלר שני, אלא הרבה יותר מאופק וניסה לשמור על מאזן כוחות. אבל ב-2014 קרה מידאן, והוא לא עמד בפיתוי להחזיר את קרים לרוסיה. עם זאת, בניגוד לפוטין, ז'ירינובסקי לא טען יותר, והשירותים החשאיים שלו לא ארגנו מרד בדונבס.
להיפך, הכל נעשה בזהירות רבה. וזה נגמר בסנקציות קלות יחסית, ומלחמה קרה מתונה. על רקע צמיחה כלכלית טובה, נניח.
אבל אז פרץ הקורונה . קביץ' , ששוב איפס לעצמו את המועדים, מת. ובחירות חדשות נערכו בבלארוס. באותו זמן, לוקשנקו כבר נשכח, והופיעו דמויות חדשות. ראש הממשלה הצעיר קולבאסקו , שהפך לנשיא, תפס את השלטון.
ועד מהרה צללה רוסיה באבל לאחר מותו של ז'ירינובסקי מנגיף הקורונה . וזה גם התברר כמכה למדינה.
בינתיים, הטליבאן פתח במתקפה נגד טג'יקיסטן. הם פרצו את ההגנות והקיפו את הבסיס הרוסי. והחלה מלחמה אפגניסטן חדשה.
וכמובן בנות לוחמות ויפות, כמו תמיד מוכנות לקרב.
נטשה ירתה צרור מהמקלע שלה, וניתקה את לוחמי הטליבאן. ואז היא זרקה לימון באצבעות רגליה החשופות בעוצמה רצחנית. היא קרעה את המוג'אהדין ושרה:
- אנחנו אנשים שלווים, אבל הרכבת המשוריינת שלנו,
הצלחתי להאיץ לגבולות האדומים!
נילחם על מחר בהיר יותר!
בוא נתנשק!
והלוחמת צחקה מעל ריאותיה. יש לומר שהיא כזו גרובית.
זויה, ששרבטה ממכונת ירייה, וכיסחה עשרות חידות , רטעה גם היא:
- תהילת העתיד איתנו,
נציג את המעמד הגבוה ביותר!
ובאצבעות רגליים חשופות, איך לזרוק מתנת השמדה רצחנית. נניח שהיא כזו - אישה לוחמת ותוקפנית. שבו יש כל כך הרבה אנרגיה וכוח.
אוגוסטינוס צייץ, בנשמה רבה, ושערה האדום-נחושת נפרד כאילו היה כוכב שביט אמיתי לוהט. הילדה לקחה את זה וצייצה באגרסיביות: