הרצון של כל נשמה הוא לחזור למקורה, אל המדרגה בה היתה לפני יציאתה למטה לגוף הפיסי. אם נשמה לא גמרה את מה שהיא צריכה, אז בפעם הבאה היא תתגלגל ותבוא לעולם, לכאן, יותר מוצלחת, ראויה יותר לתיקון.
הצטברות של נסיון וסבל עושה את הנשמה יותר מוצלחת. בגוף הפיסי, היא מקבלת רצון לקבל יותר אכזרי ואגואיסטי, פחות מתחשב באחרים. רצון למלא רק את עצמה. בדרך זו מגלים יותר רצון לקבל, שמביא בסופו של דבר לדחף לרצות את כל המציאות.
לפעמים אנחנו חושבים שכדי שבגלגול הבא נהיה יותר מוצלחים, כדאי לנו לבטל רצונות ותשוקות. לא לרצות כלום חוץ מלאכול מעט ולשכב בשמש כמו חתולים. אבל זה בעצם הפוך, כי בפעם הבאה נהיה עוד יותר אכזרים, בעלי דרישות, תובעניים, עקביים ותוקפנים. אז ידחוף אותנו הרצון שלנו לחפש באמת איך לגלות את עצמנו, וזה יקרב אותנו לתכלית.
הכוח העליון רוצה שאנחנו נתמלא בתענוגים רוחניים, שנהיה בדרגה הכי מושלמת, וזה אפשרי רק עם רצון גדול. רק עם רצון גדול ומתוקן, האדם יכול לקבל את התגלות העולם הרוחני ולהיות באמת פעיל וחזק. עם רצון קטן, הוא אומנם לא יכול להזיק הרבה, אבל גם לא להועיל.
רצון נקרא «מתוקן» רק כשהוא פועל עם תכונת ההשפעה. תכונה זו לא קיימת בנו באופן טבעי. היא נרכשת על ידי האדם בזמן הלימוד הנכון של הקבלה.
ישנה פירמידה של נשמות לפי התפתחות הרצון לקבל: בתחתית הפירמידה המון נשמות עם רצון קטן. הן ארציות, רוצות בחיים נוחים, בהמיים: אוכל, שינה, מין. אחר כך, קצת פחות נשמות, כאלה שיש להם דחף גדול לעשירות. אנשים שמוכנים להשקיע את כל חייהם כדי לעשות כסף, מוכנים להקריב עצמם בכל מחיר כדי להיות עשירים.
לאחריהם בפירמידה, אלה שמוכנים לעשות הכל רק כדי לשלוט על אחרים, להיות בשלטון ולהשיג עמדות כוח. רצון עוד יותר גדול הוא הרצון למושכלות. מדענים ששקועים כל חייהם בגילוי שהם עתידים לגלות, ולא רוצים חוץ מזה שום דבר אחר, רק את הגילוי וזהו. כאלה ישנם עוד פחות.
הרצון החזק ביותר, שמתפתח באמת רק ביחידים, הוא הרצון להשיג את העולם הרוחני. הכל בנוי על פי פירמידה כזאת. גם ברצונות בתוך האדם עצמו ישנה אותה פירמידה, והוא צריך להפוך אותה, כך שכל הכובד שלה יהיה על הרצון הכי זך, הרצון הנצחי באמת. הוא צריך לדחות ולסלק את כל הארציות שלו, ולתת להגדלת הרצון לרוחניות את כל המאמץ, המרץ והיגיעה שלו. לזה מגיעים על ידי לימוד נכון.
אם בזמן הלימוד מתכוונים באמת להגדיל תשוקה לרוחניות, אז האור המקיף שסביבנו, אותו עולם רוחני שמוסתר מאתנו, מתחיל להקרין בחזרה על האדם שרוצה להתקרב אליו, וגורם לו להשתוקק אליו עוד יותר. במצב זה ישנה חשיבות מכרעת ללימוד בקבוצה ולהדרכת רב.
שינוי עיקרי, ממש חדש, בנשמות שיורדות בזמנינו, הוא שכבר מתחיל להתגלות ולהראות בהן רצון ברור להשגת מערכות רוחניות, בניינים רוחניים. הן רוצות משהו שנמצא מעל לעולם שלנו. גם לאנשים רגילים כבר חסר משהו רוחני.
למרות שה"רוחני" הזה הוא עדיין כל מיני מעשי כשפים, כל מיני חוגים שלא ברור במה הם עוסקים, זה בכל זאת כבר משהו חדש בחיפוש אחר המציאות האמיתית. אם בדור שלנו יבוא רצון יותר חזק מתוך הנשמות עצמן, אז כנראה יבוא עוד שיפור של השיטה המתאימה לנשמות החדשות שיבואו.
ב-חמש עשרה השנים האחרונות, התחילה התפתחות אקטיבית, מהירה מאד, של ירידת נשמות חדשות. הרצון בתוך הנשמות הללו, בתוך האדם, וכיוון הרצון, הוא הרבה יותר חזק ואמיתי. הכיוון הוא להשגת האמת עצמה ולא למשהו אחר.
היום קשה ללמד באותה שיטה שלימדו בעבר. האדם רוצה לדעת ישר על עצמו, מי אני, מה אני, איך זה קשור אלי. הוא רוצה שתדבר אליו ולא שתסביר לו מסביב. הוא רוצה בצורה נחרצת להכיר את עצמו. לכן, יכול להיות שתהיה לנו התגלות של שיפור השיטה.
אנחנו חוקרים את העולם בעזרת חושינו, שיכלנו, וכוחות הנפש שלנו. השכל ונסיון הדורות עוזרים לנו להרחיב את גבולות חושינו.
כל מה שאנחנו מבינים ויודעים מתקבל מתוך חקירה שנעשית דרך החושים שלנו, ומחוץ לזה אין לנו שום ידיעה. ההתפתחות הגשמית, והחומרית, שבעולם ניתנו לאדם מלכתחילה על מנת לפתח את הנקודה שבלב.
אין בעולם שום דבר שנברא ונעשה שלא למטרה הזו — לקרב את האדם לרוחניות. תהליך ההתפתחות האנושית והסבל הפרטי והכללי בעולמנו, הם רק לצורך פיתוח הנקודה שבלב. חוץ מהאדם ומהכוח העליון הרוחני, לא קיים שום דבר, ומטרת הכוח העליון היא שהאדם יתקרב אליו. האדם לא צריך לסבול כדי להגיע לרוחניות. אם היה צריך לסבול לא היו נותנים לו אמצעים לעבור את הדרך הזו ללא סבל. לא היו נותנים לו את הקבלה.
אף אחד מאתנו הוא לא נשמה חדשה, יש לנו ותק ונסיון מצטבר מחויות קודמות שחוינו בגלגולים הקודמים. במשך ששת אלפים שנה, בכל דור, יורדות לעולם שלנו נשמות שכבר היו כאן. הן לא נשמות חדשות, אלא נשמות מסוג אחר, שהגיעו להתפתחות יותר קרובה לרוחניות. מסיבה זו עובר העולם שלנו במשך הדורות התפתחות טכנולוגית והתפתחות חומרית, שנובעות מאותה התפתחות רוחנית, שקיימת בכל נשמה שיורדת לכאן.
ההתפתחות היא תמיד לקראת גמר התיקון. ההתפתחות הגשמית והטכנולוגית, הן תוצאה מההתפתחות הרוחנית של הנשמה, שיורדת לעולם שלנו. הנשמה כבר קרובה יותר לגמר תיקונה, ולכן זקוקה להשפעה שונה. כל הגילויים בעולם שלנו הם תוצאה של ההתגלות רוחנית.
כל מה שקודם היה מוסתר מאיתנו ועכשיו התגלה נקרא התגלות. כמו לגלות דבר בערפל. הערפל נמוג לאט לאט, והתמונה מתבהרת.
כך עברו גם הנשמות שלנו במשך כמה גילגולים, דרך עוד ועוד יסורים, עד שהן מגיעות למצב בו אפשר לגלות להן מעט יותר. בינתיים אנחנו מגלים חוקים חומריים, גילויים מהטבע. פתאום אנחנו יודעים שיש עוד משהו, שקודם לכן היה נסתר.
הנשמות מתתקנות מקל לכבד. זאת אומרת, מהנשמות הכי עדינות וזכות לנשמות הכי גרועות וגסות. החיים היומיומיים והטכנולוגיה משתנים במהירות כדי להחיש את הכרת הרע ולעזור לתיקונים בתוך חיי האדם. הטבע של הנשמות שמתגלות בכל תקופה הוא שמחייב את צורת העולם החיצון.
ככל שהנשמות יותר גרועות, כך גם הטכנולוגיות יוצרות מצב יותר גרוע כדי שתהיה יותר הכרת הרע. לכן בדורנו, כמו שבפנימיות שלנו אנחנו מתקשים לשפר את עצמנו עם הידע והטכנולוגיה, כך גם בחיצוניות. עם כל האמצעים המשוכללים שלנו אנחנו לא מצליחים להיטיב את חיינו. בסך הכל, האדם רואה במה שהוא מגלה בתוכו ובמה שהוא מגלה מחוץ לו רק רע לעצמו, וזה בעצם עניין ההתפתחות הטכנולוגית. הוא רואה שהשליטה בחומר ובידע לא גואלים אותו מסבלו, אלא, במידה רבה, מוסיפים ליסורים מימדים חדשים.
בגלל זה הדגיש האר"י הקדוש כבר לפני חמש מאות שנה, כי בלי חכמת הקבלה בלתי אפשרי לעשות תיקונים סופיים ולהגיע לגמר תיקון. בקבלה אנחנו לומדים איך להשתמש ברצון לקבל.
עכשיו הרצון שלנו אפסי לעומת זה שאנחנו רוכשים בזמן שמתחילים לפתח את הנקודה שבלב. האדם נולד עם רצון לקבל מעט תענוגים בעולם הזה. הוא רוצה רק משהו שהוא יכול לדמיין, לא יותר מזה. הוא לא רוצה שכל העולם יהיה שלו, אין לו אפילו דמיון כזה. הוא רוצה כמה דירות במקום טוב, מכונית או שתיים ולאכול במסעדות הכי מפוארות.
אנחנו נולדנו עם רצון לקבל מאד קטן ומצומצם. אין לנו מושג מה הם באמת תענוגים, כי בעולם שבו אנו חיים הרצונות שלנו רק בהמיים. כדי להגיע להבנה מעבר לעולם הזה, או אפילו לתפוס את העולם הזה כמו שהוא באמת, צריך רצון לקבל אינסופי, פי מיליארדים יותר גדול ממה שיש לנו בעולמנו.
אם נלך בדרך הטבע נברח כל הזמן, כי זו דרך שמביאה רק יסורים, בעיות וטרדות, עד שאדם מרגיש שלא כדאי בכלל לרצות תענוגים. הגוף הפיסי עוצר אותו אוטומטית וגורם לו לשאוף רק לדברים שהם בגדר השגתו. זהו מקורן של הטכניקות הדוגלות בהפחתת כח הרצון של האדם.
האדם מרגיל את עצמו, על ידי תרגול, להפחית את היסורים ולהמעיט את הסבל. הוא עושה זאת על ידי ה"הסתפקות במועט" שהוא כופה על עצמו, מתוך הבנה שבמילא לא יצליח לממש את כל שאיפותיו. דרך כזו מובילה אותו בסך הכל להתכחשות והדחקה של רצונותיו המקוריים.
אבל המטרה בבריאת האדם היא שהוא יגיע להכרת כל העולמות הרוחניים, עד לדרגת הבורא בעצמו. להגיע לזה משמעו לרכוש את זה, ואפשר לרכוש את זה רק עם רצון לקבל גדול. רצון לקבל גדול מפתחים דרך לימוד הקבלה.
ההתפשטות וההתרחבות ההמונית של העיסוק בקבלה, מתרחשים בגלל שהעולם כבר מתקרב למצב שבו כל מה שהיה צריך לקרות בקיום האנושי כבר קרה, הגילויים, ההרס והשינויים. כך שכל מה שנמצא בעולם הרוחני כבר התרחש בעולם שלנו, חוץ מדבר אחד — השגה רוחנית, עליה רוחנית, דביקות של שני העולמות.
התהליך הזה התחיל להיווצר בערך בשנות העשרים של המאה שלנו ועכשיו הוא מתפתח במהירות גדולה, כמו כדור שלג, בכל שנה ישנה התקדמות עצומה לעומת השנה שקדמה לה. אנחנו עוקבים אחרי מה שקורה באתר האינטרנט שלנו שקיים בסך הכל שנתיים, ורואים איך מחודש לחודש מתרחב חוג המתעניינים באופן נמרץ. באמצעות האינטרנט ניתן לעקוב אחר התפשטות התהליך ברחבי העולם.
לא משנה בכלל מה הן תכונותיו של האדם או השתיכותו, אנשים מכל הזרמים מכל קצוות עולם, מתעניינים ומבינים כבר שקבלה זה לא סתם עוד איזה לימוד, שזה לא לימוד על כוכבים, מזלות, רוחות ומלאכים, אלא שלימוד הקבלה מאפשר להם לראות את הסיבות, את הכוחות, את הקשרים הפנימיים בעולם שלנו. הם לומדים להכיר את הטבע שלהם, מה המשמעות לקיומם ומה מתרחש סביבם.